לכתוב בלי לדעת על מה

אני יושב מול הדף הריק, והוא תמיד ריק לפני שהוא מתמלא. תוהה מה עוצר אותי מלעשות את הצעד הראשון. רק לפני רגע הייתי באיזו מחשבה שהנה יש לי רעיון, יש לי יצירה. רק לפני רגע ישבתי בתחנת האוטובוס או נסעתי ברכב ומלא מחשבות עברו לי בראש, אפילו מבלי שתכננתי. והנה עכשיו קו ארוך ודק מצלצל כמו מות היצירה עצמה.

הידיעה מתעתעת, איננו יודעים דבר עד שאנחנו יודעים. וכשהידיעה בידינו, אנחנו רואים שהחזקנו מים. ומה זה כתיבה אם לא נוזלים שקופים המחיים כל מה שנוגעים בו, כמו בריאה חדשה בעולם. כל דבר שאדם המציא בעולם, היה רעיון שהתממש על ידי שפה כלשהי ובהמשך נכתב.

הייתה זו ויסלבה שימבורסקה, שבנאומה לרגל זכייתה בפרס נובל לספרות דיברה על השראה. בין שאר הדברים אמרה כי "השראה מגיעה מתוך לא נודע". לא ניתן לכתוב משהו שכבר כתוב, לא ניתן לכתוב על דף מלא - הדף בו אנחנו כותבים תמיד ריק, וגם היצירה עצמה, הרעיונות, האפשרות לנסח מה אנחנו חושבים ומרגישים אינם צריכים להגיע מתוך ניסוח קפוא ומוכן מראש. עלינו לשבת מול הדף ופשוט להתחיל לכתוב. לתפוס את המחשבה הראשונה, הפרט הראשון שאנחנו מצליחים לתפוס ולכתוב. לכתוב כמו שרשרת חרוזים, להניח לדברים להיכתב מבלי לדעת על מה.